רומא היא כמו בצל ענקי, שככל שתסיר את קליפותיו, תמצא עוד ועוד כאלו. כל קליפה מספרת סיפור, מגלה פן אחר של העיר. יש קליפות של אוכל, של יין, של היסטוריה, של אמנות ושל מסתורין. כזו היא רומא, עשרות פנים לה, והתייר המצוי אינו מכיר אלא את המובן מאליו, את השגרתי ואת הצפוי.
ספרו של חיים קפון,"זמן רומא- המדריך לשוחרי הדעת" מיועד עבור אלו הרוצים לגלות חלק מסודותיה ולהעמיק מעבר לקולוסיאום ולפנתאון. לפניכם פרק מהספר:
האב פאלייה ואחוריו של הפיל
במרכזה של Piazza della Minerva, ממש מאחורי הפנתאון, בחזית הכנסייה הדומיניקנית, Santa Maria sopra Minerva, ניצב לו פסל בדמות פיל בעל פרופורציות מוזרות, הנושא אובליסק על גבו, אשר, ללא ספק, אינו אחת מיצירות המופת של ברניני, אבל המקום ראוי לביקור ולבחינה מדוקדקת, בזכות הסיפור המשעשע הקשור אליו.
בשנת 1655, בחצרו של המנזר הצמוד לכנסייה הדומיניקנית התגלה אובליסק קטן, שגובהו חמישה וחצי מטרים. האפיפיור אלכסנדר השביעי החליט להציבו בחזית הכנסייה והקים ועדה שתבחר את הבסיס המתאים ביותר לאובליסק. מתוך ההצעות הרבות שהתקבלו, נבחרה זו של האב דומניקו פאלייה, נזיר דומיניקני שהתגורר במנזר, אשר בחצרו התגלה האובליסק. כשראה האפיפיור את התכנית, חשכו עיניו: בארבע פינות הבסיס ניצבו כלבים, כסמל לנאמנותם של הדומיניקנים לאמונה הנוצרית (פירוש המיליםDomini canes בלטינית 'כלבי האלוהים').
האפיפיור, אשר רצה שהאובליסק יהיה סמל לחכמה האלוהית ולא ייפאר את הדומיניקנים דווקא, דחה את התכנית, הבהיל לחצרו את ברניני וביקש ממנו להציע תכנית חלופית. כעבור זמן קצר ברניני הציג לפני האפיפיור את הצעתו: פיל הנושא על גבו את האובליסק ועל בסיסו הכתובת: "ידע מוצק צריך שישען על נפש חזקה". אלכסנדר שמח ואישר את ההצעה חיש קל. ברניני, שמעולם לא התנגד להכנסה נוספת ולהידוק הקשר עם חצר האפיפיור, שמח אף הוא. אולם אז, האב פאלייה הגיע והשבית את השמחה: "חייבים להכניס תמיכה מתחת לבטן הפיל, אחרת כל המבנה יתמוטט!" טען בתוקף והצליח, בסופו של דבר, לשכנע את האפיפיור. ברניני זעם על ההתערבות בעבודתו, אולם נאלץ להוסיף בסיס מתחת לבטן הפיל, אותו הסווה כאוכף מגולף ומפורט, הנושא עליו את סמל ששת הגבעות של משפחת קיגי, שאלכסנדר השביעי השתייך אליה. תוספת הבסיס הצליחה לקלקל את הפרופורציות של הפסל וכעת הפיל דמה יותר לחזרזיר, עובדה שלא נעלמה מעיניהם של הרומאים, אשר מיהרו להדביק לו את הכינוי המעליב: Porcino della Minerva ('החזרזיר של מינרווה', אשר במרוצת השנים הפך ל-Pulcino della Minerva, ('האפרוח של מינרווה') .
ברניני, אשר ניחן בראייה היסטורית ארוכת טווח ובאופי נקמני, יצא, בסופו של דבר, כמנצח במערכה מול האב פאלייה. בגרסתו האחרונה של הפסל, ביצע ברניני כמה שינויים, שלא הופיע בתכניות המקוריות: הוא סובב את הפסל, כך שאחוריו יופנו לעבר המנזר, שבו התגורר האב פאלייה, והנחית את המהלומה האחרונה כשציווה על ארקולה פאראטה, אחד מתלמידיו, להסיט הצידה את זנבו של הפיל ולגלות את אחוריו, כפי שפילים נוהגים לעשות כשהם פולטים גזים שהצטברו במערכת העיכול או כשהם מטילים גללים...
וכך, מדי יום, כשהאב פאלייה יצא ממשכנו, הדבר הראשון שנגלה לנגד עיניו היו אחוריו החשופים של הפיל המצדיע לו בלעג באמצעות זנבו המוסט, כאילו משחרר לעברו נפיחה עסיסית ואז מקנח בערמת גללים טרייה.
